משפחת אבני מבארי - 7 באוקטובר | כאן 7.10.360

בבוקר שבת מתעוררים בביתם חגי אבני (50), בעל עסק לגינון ולעיצוב אירועים, ואשתו עדי (44), האחראית על הצעירים בקיבוץ ומלוות קומונה של התנועה הקיבוצית. בערב הקודם התקיימה מסיבת יום ההולדת של חגי. כשבני הזוג מביטים מחלון ביתם, הממוקם בקצה המערבי של קיבוץ בארי, הם מבחינים בשיגורי רקטות. דקות לאחר מכן נשמעות התראות ״צבע אדום״. חגי ועדי מעירים את ילדיהם - ריף (18), ים (17), בר (14), גב (11) ואילאיל (8) - וכולם נכנסים לממ״ד. עדי יוצאת לרגע מהממ״ד, חוזרת עם קנקן תה וכמה עוגיות. בדיעבד, זהו המזון היחיד שיעמוד לרשות המשפחה במשך כל אותו היום

בזמן שהמשפחה בממ"ד, חגי, רב סמל מתקדם וחבר כיתת כוננות בקיבוץ בארי, מקבל הודעה על כך שיש חדירת מחבלים לקיבוץ. הוא אומר לעדי שכיתת הכוננות הוקפצה ויוצא מביתו כשנעליו בידו וברשותו אקדח פרטי. הוא חובר לכמה מחבריו לכיתת הכוננות. הם מגיעים לנשקייה כדי להצטייד בנשק - אך הנשקייה נעולה

חגי מתקשר לעדי ומספר לה שחבר כיתת הכוננות, גיל בויום (בן 55), נורה על ידי מחבלים ונהרג. הוא אומר לעדי שיש הרבה מחבלים ומבקש ממנה לא לצאת מהממ"ד

חגי נתקל במחבלים, הם יורים עליו והוא נפצע אנושות. הוא מתקשר לעדי ואומר לה שהוא נפגע ולא מצליח לנשום. הוא נפרד ממנה, אומר לה שהוא אוהב אותה ומבקש שתשמור על הילדים. עדי, שמתקשה לקבל את המצב, אומרת לו: "הכל בסדר, קיבלת מכה קטנה ואני שולחת מישהו לעזור לך". עדי מתקשרת ללוטן אלון, חבר בצוות צח"י (צוות חירום וחוסן יישובי), ומבקשת שיישלח סיוע לחגי

עדי מתקשרת לחגי. השיחה נענית, אך שום קול לא נשמע מצידו. אחרי זמן מה אחד מחברי הקיבוץ מגיע לחגי, אבל זה מאוחר מדי - חגי כבר לא בין החיים

חוליית מחבלים יורה לעבר דלת הבית ופורצת לבית המשפחה. עדי והילדים שומעים את הירי מהממ"ד. המחבלים צועקים, שוברים והורסים דברים, לוקחים אוכל מהמקרר ועולים לקומה השנייה, שם הם מתמקמים ונשארים לאורך היום

עדי מריחה ריח של עשן ומבינה שהמחבלים הציתו אש בבית. היא שולחת קריאה לעזרה ללוטן אלון ומניחה מגבות בכניסה לממ"ד כדי למנוע מהעשן להיכנס

המחבלים מנסים לפתוח את חלון הממ"ד הסגור ועדי מבינה פתאום שהוא לא נעול. למרבה המזל, החלון נתקע. מכאן ובמשך שעות ארוכות מנסה המשפחה לשמור על שקט מוחלט. עדי וריף עומדים עם מקלות בידיהם, ים מחזיק את הדלת, בר שוכב במיטה מתחת לשמיכה, וגב ואילאיל מסתתרים מתחת למיטות, מכוסים בשמיכות

עדי שומעת נקישות עדינות על חלון הממ"ד. היא פותחת את החלון ורואה מולה את ילדי השכנים, שהצליחו להימלט מהמחבלים לאחר שהוריהם נרצחו. הם נכנסים לתוך הממ"ד דרך החלון ומצטרפים לעדי וילדיה. לאורך כל שעות היום עדי מנסה להזעיק עזרה ומעדכנת את לוטן שיש לה מחבלים בבית

שני פיצוצים חזקים מאוד נשמעים בבית. כתוצאה מהדף הפיצוץ, ים, שמחזיק את הדלת, עף לקצה השני של הממ"ד. שקט משתרר וקולותיהם של המחבלים לא נשמעים יותר. ככל הנראה, באותם רגעים חיילי צה"ל מחסלים את המחבלים שהתבצרו בבית. כתוצאה מהפיצוץ, האש מתעצמת, העשן נעשה סמיך יותר ועדי והילדים בממ"ד מתקשים לנשום. ריף מנסה להזעיק עזרה ויוצר קשר עם גורמים בצבא כדי לכוון אותם אל הבית. החשמל לא עובד, והסוללה בטלפון הולכת ואוזלת

כתוצאה משאיפת העשן, כל הילדים, מלבד ים, מאבדים את ההכרה. עדי, שמתחילה להרגיש מעורפלת, מדברת בטלפון עם אנשי הצח"י ואומרת שאם לא יגיעו אליהם בהקדם - כבר לא יישאר את מי להציל

צוות של לוחמי צה"ל מגיע יחד עם חבר כיתת הכוננות לבית המשפחה. הם קוראים לבני המשפחה, ועדי והילדים יוצאים דרך חלון הממ"ד. הבית לידם עולה בלהבות. הצוות מבקש מעדי ומהילדים להשתטח על הדשא ולאחר כמה דקות הם רצים, יחד עם צוות החילוץ, לעבר ג'יפ צבאי. הג'יפ לוקח אותם לשטח כינוס מחוץ לקיבוץ, ובדרך הם רואים גופות רבות והרס עצום

הנשים והילדים בבארי מפונים באוטובוס מהקיבוץ לנתיבות. כשהאוטובוס מתחיל בנסיעה, מחבל שמתחבא בשיחים יורה לעבר האוטובוס עד שחיילים הורגים אותו. האוטובוס ממשיך לנתיבות ובהמשך חברי הקיבוץ מפונים למלון בים המלח