ברנרד ומרגרט כהן
בבוקר 7 באוקטובר, בני הזוג עידית תבור ושלומי דבח שתו קפה בביתם בקיבוץ סופה עד שהמתקפה קטעה את התוכניות. לאחר חצי שעה בממ"ד, הם החליטו לברוח, אך כיוון שהיו ללא טלפונים, לא הצליחו לפתוח את שער הקיבוץ. בלית ברירה, הם מצאו מסתור במשך שעות ארוכות על גבעה קטנה, בין ערימות של פסולת. כל הזמן הזה בני משפחתם לא ידעו איפה הם
עידית תבור ושלומי דבח
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
עידית תבור (59) ושלומי דבח (66) מתעוררים בשבת מוקדם בבוקר בבית הזמני שבו הם מתגוררים בקיבוץ סופה. הם לוקחים ערכת קפה ונוסעים לביתם החדש בקיבוץ, באזור ההרחבה, שנמצא בשיפוץ. לפני שנה החליטו השניים, אחרי מעל 20 שנות זוגיות, להגשים את חלומם ולעזוב את החיים בעיר לטובת החיים בסופה. שלומי ממתין לעידית ברכב. כשהיא יוצאת, הוא מבחין שהטלפון הנייד שלה לא איתה ושואל: "למה השארת אותו בבית?". "מי יתקשר בשש בבוקר?", היא עונה. כך, כששניהם ללא טלפונים ניידים, הם מתניעים את הרכב ונוסעים
עידית ושלומי מגיעים לביתם החדש בשכונת ההרחבה של הקיבוץ ושותים קפה. כשמתחילות התרעות צבע אדום, הם נכנסים לממ"ד של הבית
שלומי ועידית שומעים קולות ירי ומקבלים החלטה לצאת מהממ"ד ולברוח. הם נכנסים לרכב ומתחילים לנסוע לשער האחורי של הקיבוץ. אולם ללא הטלפונים, הם מגלים שאינם יכולים לפתוח את השער. במהלך הנסיעה, הם מאזינים לרדיו ושומעים את הדיווחים על חדירת מחבלים לעוטף
עידית ושלומי נוסעים לכיוון אזור המשקים של הקיבוץ, שבו שוכנות מכולות וחממות עזובות וכן פסולת חקלאית. סמוך לשער הכניסה לקיבוץ הם עוצרים. שלומי יורד מהרכב ומבחין, מחוץ לשער, ברכבו של אופיר ארז. אופיר נרצח ברכבו דקות אחדות קודם לכן, אך שלומי, שנמצא בתוך הקיבוץ, לא רואה אותו. שלומי חוזר למכונית והם ממשיכים בנסיעה וכשהם מגיעים לאזור המשקים, הם מטפסים על גבעה קטנה ומסתתרים בין ערימת פסולת במשך שעות. אין להם טלפונים או אוכל, והם מצוידים רק בבקבוק מים של חצי ליטר, חצי ריק
לאחר שעות במסתור, כשברקע קולות ירי, עידית ושלומי שומעים רעש של מסוקים שנוחתים במוצב סופה הסמוך ועליהם חיילים. באותו זמן מסוק קרב יורה לכיוון הגדר של הרצועה. עידית מנופפת בידיה בתקווה שאחד המסוקים יבחין בהם
כוח צבאי בשיתוף כיתת הכוננות של הקיבוץ משלים את הסריקות בקיבוץ, בין השאר בשני בתיהם של עידית ושלומי - הבית הזמני וזה שבשיפוץ. לאחר הסריקה, הם מבשרים לבני משפחתם שהטלפונים שלהם נמצאו בבית, אך הרכב איננו וכך גם בני הזוג. ילדיה של עידית בטוחים בשלב זה ששאמא שלהם ושלומי נחטפו עם רכבם לרצועת עזה
לאחר שעידית ושלומי רואים שחיילי צה"ל נחתו במוצב הסמוך הם מחליטים לצאת ממקום המסתור. הם נכנסים לרכבם ונוסעים לכיוון אזור המגורים. כשהם חולפים ליד שער הכניסה של הקיבוץ, הם מבחינים בקבוצת חיילים והם פונים אליהם ומבקשים להתפנות. החיילים מסרבים לבקשתם ומסבירים להם שאין אפשרות להתפנות משום שהשטח מחוץ לקיבוץ עדיין מסוכן. שלומי ועידית מתחבאים מאחורי מכולה ליד שער הכניסה
שלומי מבחין ששער הקיבוץ נפתח וקורא לעידית לעלות על הרכב במהירות. הם נוסעים מאחורי רכב צבאי ומתחילים לנסוע צפונה על כביש 232 לכיוון ראשון, שם מתגוררים ילדיה של עידית. במהלך הנסיעה הם מתחילים להבין את גודל האירוע: הם רואים גופות מוטלות בצדי הדרך ורכבים שעולים באש. עידית פורצת בבכי. בהמשך הדרך הם נתקלים ברכב משטרתי, והשוטרים מורים להם לעזוב מיד את האזור ולנסוע לכביש 6. כשהם מגיעים לכביש, הם נתקעים בפקק. עידית יוצאת מהרכב בניסיון למצוא טלפון ולהתקשר למשפחתה. שלומי קורא לה לחזור. הוא מעדיף שהם יצאו קודם לחלוטין מאזור הסכנה
עידית ושלומי מגיעים לבית של בר, בתה של עידית, המתגוררת בראשון לציון. עידית מצלצלת באינטרקום ואומרת: "בר, זאת אמא". בר הנרגשת יוצרת מיד קשר עם האחים שלה, שכבר היו משוכנעים שהיא ושלומי נרצחו או נחטפו
שלומי ועידית מגיעים לאילת ופוגשים בשאר חברי הקיבוץ שהיו בטוחים שהם אינם בחיים כי אף אחד לא הצליח ליצור איתם קשר במשך כל היום
בני הזוג עוברים להתגורר ברמת גן, לצד חלק מתושבי סופה
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה
