משפחת לבאן
כשהתחילה המתקפה, הדס ושני וילדיה הקטנים נכנסו לממ"ד. בעלה יגאל היה בנתב"ג כדי לאסוף חבר ובנם בן ה-11 היה בבית של חבר בקיבוץ. כשעה מאוחר יותר, מחבלים פרצו לבית, אך לא מצאו את הממ"ד. גם לבית שבו שהה הבן פרצו מחבלים. אביו, שלא ידע היכן הוא, איכן את הטלפון שלו בחאן יונס וחשש שהוא נחטף. שעות עברו עד שהמשפחה חולצה והתאחדה
משפחת קריחלי-דוד, מימין: הדס, ארבל, יאיר, יגאל וארד. צילום: אלבום משפחתי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
ביום שישי, ערב שמחת תורה, התקיים בנירים אירוע לציון 77 שנים להיווסדו של הקיבוץ. הדס ויגאל קריחלי דוד השתתפו בחגיגה יחד עם ילדיהם: יאיר (11), ארד (8) וארבל (5). בסיום האירוע, יאיר הלך לישון אצל חברו הראל לוי. בסביבות 5:00 לפנות בוקר, יגאל וחברו איתן לנל יצאו מנירים לנמל התעופה בן גוריון. יגאל נסע כדי לאסוף את חברו גילי שחזר מארה"ב ואיתן כדי להחזיר רכב מהשדה לקיבוץ. כמה דקות לאחר שגילי נחת, מתחילות התרעות צבע אדום בקיבוץ וברחבי הארץ. הדס רצה לממ"ד, שמשמש גם כחדר השינה של ארד וארבל. בבית ישנו גם חדר ממ"ד נוסף, שנשאר פתוח. הבן יאיר נכנס לממ"ד בבית של חברו הראל, יחד עם הוריו של הראל - קטי ושי לוי
איתן, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, יוצא מנמל התעופה בן גוריון לכיוון נירים. כעבור כמה דקות, גם יגאל וגילי יוצאים לכיוון הקיבוץ. השלושה מחליטים לנסוע דרך כביש 6 ולא דרך כביש 4, כדי להיות רחוקים יותר מרצועת עזה. במהלך הנסיעה הם רואים את ההתכתבות בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ ומבינים שיש חדירת מחבלים. הדס מעדכנת כמה חברות שהיא שומעת קולות בערבית מחוץ לבית, ובשעה 7:10 היא כותבת ליגאל: "יש פה חדירה. אנחנו לא נשארים לגור פה"
כשהם כבר קרובים לקיבוץ, סמוך לפארק אשכול, נתקלים יגאל וגילי במחסום צבאי. החיילים במחסום מזהירים אותם שיש מחבלים בשטח, אך יגאל אומר להם שמשפחתו גרה בנירים. השניים ממשיכים לנסוע לצד רכבים שרופים וגופות שמוטלות ליד הכביש ולקולות ירי בלתי פוסקים. כעבור שלוש דקות, הדס כותבת ליגאל: "הם מחוץ לבית"
מחבלים שוברים את החלונות ופורצים לבית. הדס כותבת ליגאל: "אנחנו עומדים למות. הם אצלנו". המחבלים רואים את חדר הממ"ד הפתוח, צועקים ויוצאים החוצה. ככל הנראה, הם לא מבחינים שיש בבית ממ"ד נוסף. בינתיים, איתן, שנסע מוקדם יותר עם יגאל לנתב"ג, מגיע לביתו, ומחכה להנחיות מחבריו לכיתת הכוננות
יגאל וגילי מגיעים לשער הכניסה לקיבוץ. בזמן שהם ממתינים שהשער ייפתח הם שומעים קולות ירי. השניים מגיעים לבית של יגאל והדס, אך הדס לא פותחת את הדלת מחשש שמדובר במחבלים. לאחר שיחה קצרה היא פותחת את הדלת והם נכנסים פנימה. יגאל משוחח עם הדס בשקט ובודק מה שלום של הבן יאיר, שנמצא אצל משפחת לוי
מחבלים פורצים לבית משפחת לוי, שבו שוהה יאיר. משפחתו לא מצליחה ליצור איתו קשר. זמן קצר אחר כך, יגאל מאכן את הטלפון של הבן יאיר בחאן יונס ומעריך שהוא נחטף לרצועת עזה. בינתיים, בממ"ד, ארד וארבל מציירים ונרדמים מדי פעם. הדס מתכתבת עם חבריה לעבודה ומעדכנת אותם במה שמתרחש. בהמשך הבוקר מחבלים פורצים לבית כמה פעמים נוספות, ובוזזים רכוש
הדס כותבת הודעה לאשת התקשורת דנה וייס: "שבע שעות וצה"ל לא הגיע. אין לנו סוללה. בבקשה תעזרו". לאחר מכן היא מוסיפה: "הבן הגדול שלי היה מחוץ לבית ולא עונה". דנה וייס משיבה: "שולחת חיבוק. העברנו למי שאפשר". כמה דקות מאוחר יותר, הקשר בין יאיר להורים מתחדש. הדס חושדת תחילה שמחבלים מחזיקים במכשיר הסלולרי של יאיר ומשוחחים עמה. כדי לוודא שזה יאיר, היא מבקשת ממנו שיכתוב את שמו של הכלב שהוא רצה לאמץ לאחרונה, וכך הוא עושה. כעבור חצי שעה, הדס משוחחת עם מאמן הכושר שלה. במהלך השיחה היא מעדכנת אותו שיש שוב מחבלים מחוץ לבית. בסביבות השעה 15:30, יאיר מחולץ יחד עם בני משפחת לוי
כוחות הביטחון מחלצים את הדס, יגאל, ארד, ארבל וגילי מהבית. הם נפגשים עם יאיר במועדון, שבו ילונו כולם במהלך הלילה. במהלך הערב, איתן לנל, שנסע עם יגאל לנתב"ג, מסייע לחברי כיתת הכוננות בשמירה על הקיבוץ
כוחות צה"ל מפנים את המשפחה לבית מלון באילת. גילי, תושב אשקלון, חוזר לביתו
משפחת קריחלי דוד עוברת להתגורר בבאר שבע ביחד עם שאר תושבי נירים
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה