משפחת ספדג'
ראובן הייניק, תושב אשקלון, ניהל את הרפת של קיבוץ כיסופים ב-15 השנים האחרונות. ב-7.10 שהה עם משפחתו בביתו וניסה לברר מה מצב הקיבוץ והפרות שבאחריותו. יומיים לאחר 7 באוקטובר, ביום שני, התעקש ראובן להגיע לכיסופים כדי להאכיל ולחלוב את הפרות. הוא הגיע אל הרפת בליווי צבאי לאחר שנאמר לו שהשטח נקי ממחבלים, אך נורה למוות על ידי חולייה שהסתתרה במחלבה
ראובן ודורית הייניק
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
ראובן, אשתו דורית ובתם עדי מתעוררים בביתם באשקלון להתרעות צבע אדום ונכנסים לממ"ד. כחצי שעה אחרי תחילת האזעקות, דורית מוקפצת לעבודתה כטכנאית רנטגן ראשית בבית החולים ברזילי. שתי הבנות האחרות שלהם, נטע ויובל, לא נמצאות בבית. ראובן הוא הרפתן הראשי בקיבוץ כיסופים והיה אמור לעבוד באותו בוקר ברפת, אך החליף משמרת בשל אירוע משפחתי. כשראובן מסיע את דורית לעבודה, הוא אומר לה שיש לו מזל גדול שהוא לא נכח ברפת באותו יום. במהלך הבוקר מנסה ראובן ליצור קשר עם תושבי כיסופים כדי לבדוק מה מצבם ומה מצב הרפת והפרות, אך לא מצליח להשיג אף אחד
בשעות הערב מצליח ראובן ליצור קשר עם גורמים בכיסופים ומבין שהייתה חדירה גדולה של מחבלים לשטח הקיבוץ. הוא מקבל הודעה לפיה שישה פועלים תאילנדים שעבדו איתו ברפת נרצחו באותו היום. ראובן מדבר עם אמנון זרקא, רכז המשק של כיסופים שמעדכן אותו במצב הקיבוץ, ועם אבי פריימן, מנהל הרפת של קיבוץ עלומים, שמספר לו שהרפת בעלומים נשרפה. בהמשך הערב ראובן מקבל את ההודעה על הירצחם של גיל ואור תעסה ממושב נתיב העשרה, קרובי משפחה שלו
בבוקר יום ראשון, בודק ראובן האם ניתן להגיע לשטח הקיבוץ. במהלך הלילה פונו תושבי כיסופים וראובן חושש שאין מי שיידאג לרפת. הוא יודע שהפרות לא קיבלו מזון מיום שבת ושהן נמצאות בסבל גדול כיוון שלא נחלבו. הוא יוצר קשר עם גורמים צבאיים, אך לא מקבל אישור להגיע לקיבוץ. גם דורית מתנגדת שייסע לשם. ביום ראשון בערב ראובן מקבל הודעת וואטסאפ מגורם צבאי, לפיה הוא יוכל להגיע לרפת למחרת
ראובן מתעורר מוקדם ומתארגן לנסיעה לכיסופים. דורית חוזרת ואומרת שהיא לא מסכימה שייסע לאזור, כיוון שהמצב עדיין מסוכן. תוך כדי השיחה ביניהם, מקבל ראובן שיחת טלפון. בצד השני נמצא גורם צבאי שמאשר לראובן להגיע לאזור. ראובן שם את השיחה על ספיקר כדי שדורית תוכל לשמוע שהקיבוץ מוגדר כשטח נקי ממחבלים ושניתן להגיע אליו. ראובן יוצא לכיוון הקיבוץ. בדרך, באחד משטחי הכינוס של צה"ל, הוא פוגש מכר של בתו שמשרת במילואים והאחרון מצטרף אליו לכיסופים. בכניסה לקיבוץ, השניים פוגשים את אמנון זרקא, רכז המשק של כיסופים, ואת גיל בראונר שעובד ברפת
ראובן והאנשים שאיתו מגיעים לקיבוץ, ונוסעים אל הרפת. ראובן וגיל מבחינים שאין חשמל במקום והולכים לבדוק את ארון החשמל, שנמצא בחלק פנימי של מבנה הרפת. ראובן מתקדם ראשון ולאחר כמה צעדים הוא נורה על ידי מחבלים שהסתתרו במבנה. גיל רץ החוצה. אמנון וחייל המילואים תופסים מסתור מאחורי מכוניות ומנהלים קרב יריות עם המחבלים. כעבור זמן קצר מגיעים למקום חברים מכיתת הכוננות של הקיבוץ וחיילים ששוהים בו. הכוח מחליט להפגיז את הרפת באמצעות טנק. אחד כזה מגיע למקום, יורה פגזים וממוטט את המבנה. לאחר מכן, הכוח הצבאי נכנס למבנה ומחלץ את גופתו של ראובן
דורית מתקשרת לראובן שוב ושוב ולא מצליחה להשיג אותו. היא והבנות מנסות ליצור קשר עם גורמים בקיבוץ, אך לא מקבלות מענה. באזור השעה 13:30 הן מדברות עם תושבת הקיבוץ שמספרת כי הייתה תקרית, אבל שלא היו בה נפגעים. בשעה 15:00 הן מצליחות לדבר עם אמנון זרקא, רכז המשק, ומתחילות להבין שמשהו אינו כשורה. בשעות אחר הצהריים חוזרת דורית מהעבודה. היא פוגשת את אמנון זרקא, גיל בראונר וחייל המילואים, והם מבשרים לה שראובן נורה למוות
שמונה ימים לאחר שגופתו של ראובן פונתה למחנה הצבאי שורה, גופתו מזוהה ומשוחררת לקבורה
ראובן מובא למנוחות באשקלון
בכיסופים מתקיים טקס הנחת אבן הפינה להקמה מחדש של רפת חלבלבן על שמו של ראובן הייניק
טקס הנחת אבן הפינה ברפת כיסופים ע״ש ראובן
צילום: רפי דלויה 
יובל הייניק, בתו של ראובן (במרכז התמונה) ודורית הייניק, אשתו של ראובן (בשמאל) בטקס הנחת אבן הפינה
צילום: רפי דלויה 
הוריו של ראובן, יוסי וגבי (משמאל) בטקס הנחת אבן הפינה
צילום: רפי דלויה
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה
