סהר, ליאב ודביר במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר | כאן 7.1.360

עם תחילת המתקפה וירי הרקטות מהרצועה, מחליטים שלושת החברים ליאב אסייג (24), סהר אשואן (22) ודביר רחמים (23), להימלט מהמקום. דביר מעדכן חברים בוואטסאפ שיש חדירת מחבלים לאזור ושהם עולים לרכבו של ליאב במטרה לעזוב את השטח. הם מתכננים להגיע לחוף הים בנתניה ולבלות שם את המשך היום. שלושת החברים, שהכירו בעת שירותם הצבאי כלוחמים בהנדסה קרבית, הגיעו למסיבה ערב קודם לכן. ליאב יצא מעפולה, אסף את סהר בנתניה ואת דביר באשדוד, ומשם המשיכו דרומה. כשהגיעו, הם הצטרפו לשני חברים נוספים: אפרת עמוס ועומר עובדיה

ביציאה ממתחם הנובה, נתקעים השלושה בפקק של מכוניות רבות. חגית רחמים, אמו של דביר, מתעוררת מאזעקה בביתה באשדוד. דביר מתקשר אליה. "יש כאן טילים", הוא אומר, "אבל אל תדאגי, אנחנו מתקפלים ובאים." גם סהר מתקשר לבני משפחתו ומעדכן שהוא והחברים עומדים לצאת מהמסיבה. ליאב מעדכן את אמו, מיכל, שמפנים אותם מהמקום בגלל ירי הרקטות

שלושת החברים מגיעים לאזור היציאה מהמסיבה. שוטרים שנמצאים במקום אומרים להם לחזור אחורה או לנוע מזרחה. סהר כותב לאחותו עדן שלא נותנים להם לצאת. ליאב מעדכן את אמו שהם מנסים לצאת אך יש פקק כבד. השלושה יורדים מהרכב ומסייעים לפצועים בשטח. דביר מתקשר לאמו ומספר לה שהוא מטפל בשתי פצועות. לאחת מהן הוא מניח חוסם עורקים. גם סהר מעדכן את אמו סימה שהם מטפלים בפצועים. מסרטון שבו נראים סהר ודביר נושאים אלונקה ומתמונות של ליאב וסהר על הכביש הראשי, סבורים ההורים שהשלושה היו בשעה זו באזור החפ"ק המשטרתי

דביר מתקשר לאמו חגית בפעם השלישית. "המצב פה לא טוב", הוא אומר לה. "יש פה שני טנדרים לבנים מלאים במחבלים חמושים שיורים לכל כיוון". חגית שומעת ירי כבד, דביר צועק "אמא, אמא!" - והשיחה מתנתקת. סהר מצלם את כוחות המשטרה יורים לעבר רכבי המחבלים ושולח לחברים שלו בוואסטאפ

חגית, אמו של דביר, מעירה בצעקות את אביו דוד, ואת אחיו הקטן אביתר, ומספרת להם שדביר בסכנה. בני המשפחה מנסים לסייע לו ומתקשרים גם לחבריו, אבל הטלפון תפוס. גם בבית אחותה של חגית, מזל שטרית, נרתמים למשימה. רון שטרית, בן הדודה של דביר, מתקשר אליו ומבקש שישלח לו מיקום. דביר מסרב ומשיב: "אין מצב. אתה רוצה למות כאן?" המשפחה מבינה שדביר נמצא במנוסה, אבל שהוא עדיין בשטח המסיבה. סהר מעדכן את חבריו בוואטסאפ שהוא נמצא בשטח המסיבה ושיש הרבה פצועים מירי אר.פי.ג'י ורימונים. ליאב מעדכן את אמו שיש לידם שוטרים וטנק ושהוא בסדר

דביר מתכתב עם משפחתו בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית "רחמים פמיליה". "אם לא אצא מזה חי", הוא כותב, "תדעו שאהבתי אתכם. אתם הלב שלי". לאביו דוד הוא כותב: "אבא, יש יריות וטילים מעל הראש שלי", "אני מרגיש שצה"ל מנצח." הוא מוסיף שהוא מתפלל לאלוהים ומבהיר שהוא לא יכול לענות לשיחות. אחיו נועם, שנמצא בסרי לנקה ולא מודע למצב, חושב שדביר נפרד כי הוא מתגייס למילואים. סימה דורשת בשלומו של סהר, שמשיב: "הכול טוב. תכף זה נגמר ונעוף מפה". זו ההודעה האחרונה שהוא שולח

על סמך תמונות וסרטונים, ההערכה היא ששלושת החברים שלא הצליחו לברוח ממתחם המסיבה, נשארו סמוך לחפ"ק המשטרתי וסייעו שם לטיפול בפצועים. כשהתחמושת של השוטרים נגמרת, השלושה מנסים להימלט לתוך השטח - ונורים למוות. המשפחות מנסות באותם רגעים להשיג אות חיים כלשהו. "אני מתפללת עליך שתחזור בשלום", כותבת חגית לדביר. "תענה לאמא באבי", כותבת מיכל לליאב, ואילו במשפחת אשואן חוששים להתקשר או לשלוח הודעות מחשש שזה יסכן את סהר

חבר ילדות של דביר שולח אליו הודעות ומתקשר, עד שאחת השיחות נענית. החבר שומע קול בערבית שאומר (כך על פי תרגום שנעשה מאוחר יותר מהקלטת השיחה): "תעצרו, אל תירו. יש איתי שלושה", "אין פה שום רחמים, יש פה מוחמד." השיחה מתנתקת, וקרוביו של דביר חושבים שהוא חטוף

דוד, אבא של דביר, ואביתר אחיו, מתעקשים לצאת לשטח המסיבה כדי לחפש אותו. חגית עוצרת אותם ואומרת שאין להם מיקום של דביר ושהיא מפחדת לאבד אותם. בני משפחה ומכרים מעלים לרשתות החברתיות פוסטים ומבקשים מידע על מקום הימצאו

משפחת רחמים מוסרת דגימות D.N.A של דביר במשטרת אשדוד. משפחתו של סהר עושה זאת בלהב 433 ברמלה, ונציגי משטרה מגיעים לבית משפחתו של ליאב ואוספים דגימות