שהם בר - דף הנצחה

בנם הבכור של פזית ואסי. נולד בכ״ה בתשרי תשס"ג (30.9.2002) בבית חולים העמק בעפולה. בן בכור במשפחה. אח לעילאי, חושן וליאן. הוריו היו קוראים לו שוהמיק, בשביל האחיות הקטנות שלו הוא היה צ׳וצ׳ו, והחברים קראו לו שונזו או שונה.
הוריו תמיד סיפרו שבזמן הלידה הרגישו כי שערי שמים נפתחו ואלוהים פשוט נתן להם מלאך. דרך העיניים המסתכלות עליהם, הם כבר ראו את מה שכולם ראו לאורך כל חייו והרגישו. משפחתיות תמיד הייתה עבורו ערך עליון. הוא דאג למשפחה ולאחים הקטנים שלו במסירות גדולה. תפקידו כאח בכור היה מאוד דומיננטי: כבר בגיל 8 היה לאח בכור לשלושה אחים קטנים, לקח אחריות בעצמו ותמיד טיפל בהם בסבלנות, דאג ושמר עליהם. בכל אחד מהאחים ניתן לראות חלקים מאופיו המיוחד של שוהם שהיה עבורם מודל להערצה ואת מה שהם למדו לאורך השנים ממנו ומדרכו המיוחדת. הוריו עבורו היו במקום הראשון והוא תמיד דאג לכבד להוקיר להעריך ולומר להם את זה יום יום בחייו בכל דרך שהיא.
שוהם גדל והתחנך בנצרת עילית (נוף הגליל) עד כיתה ח'. כנער, תמיד היה ראשון לעזור ולהיות נוכח עבור כל מי שזקוק לו. המנטרה שלו הייתה: "תהיה טוב והטוב יחזור אליך". בכיתה ט׳ עבר ביחד עם משפחתו לאחוזת ברק והחל ללמוד בבית ספר "עמקים תבור" במזרע, שם למד עד כיתה י״ב וסיים את לימודיו. מרגע המעבר הצליח שוהם להשתלב בבית הספר החדש כאילו היה שם תמיד. הוא לקח את השנים בתיכון כחוויה ודאג ליהנות מכל הרגעים הללו בכל הזמן. גם שכשהוא לא תמיד נכח בכל השיעורים, הצליח להמיס את ליבם של כל המורים וזאת בזכות נחת הרוח והשלווה הפנימית שלו. הבית שלו כרגיל התמלא בחברים חדשים והפך להיות הבית המארח של כולם. שוהם ידע לשמר קשרים לאורך השנים ולהצליח להוות גורם מחבר עבור אנשים מקבוצות שונות.
מגיל קטן שוהם חי ונשם מוזיקה וזה היה מרכז חייו. בגיל ארבע כבר הייתה לשוהם פלטה עליה אהב מאד לנגן. לפלטה היה ערך סנטימנטלי עבורו והוא שמר עליה לאורך כל השנים. חלומו היה ללמוד בצורה מקצועית לתקלט והוא כבר נרשם ללימודים במכללת BPM ליצירת מוזיקה, אותם היה אמור להתחיל יום לאחר שנפל, ב-8.10.2023.
שוהם היה תמיד מוקף ובעל אינסוף מעגלי חברים. כולם יעידו פה אחד על הנשמה הטהורה שלו, על האור שהיה מביא איתו ואיך בשקט שלו היה מצליח להעביר כל כך הרבה. שוהם ידע להעניק לסובבים אותו המון אהבה. עם החיוך הצנוע והלב הענק שלו, הצליח לגרום לכולם להתאהב בו. הוא תמיד הקפיד על כבוד אמיתי עבור כל אדם באשר הוא. עם העיניים הטובות שלו הצליח להשרות בקרב כולם תחושה שיש להם תמיד מקום לשיתוף והבנה ללא שיפוט והיה מייעץ, סבלני וקשוב. עבור שוהם היה חשוב תמיד לראות את האחר דרך תרומה ועשייה שתמיד דבק בהם. לעיתים אפילו היה שם את טובת האחר על פני טובתו. הטוב שבו היה כמו דבק עבור הסובבים אותו, כל אחד ואחת מהקרובים אליו זכה בפרקי חיים שונים ששוהם יהיה נקודת אור עבורם.
שוהם התגייס ב-29.11.2020. הוא הקדים את תאריך הגיוס שלו שהיה אמור להתקיים במרץ, כי היה לו חשוב להתגייס לקרבי - לגולני. הוא התחיל את המסלול כלוחם, אבל עקב בעיה רפואית עזב את השירות הקרבי ועבר לשרת במוזיאון גולני, שם שירת בקבע עד יומו האחרון. שוהם התחיל כעובד רס״ר, וכיאה לשוהם עם קסמו המיוחד, מהשנייה הראשונה כולם כל כך אהבו אותו. המפקד שלו הבין את מעלותיו ויכולתו והצליח לשכנע אותו לחתום קבע. הוא נתן לו סמכות לפקד על חיילים אפילו מבלי לצאת לקורס פיקוד. הפקודים של שוהם מספרים שהוא היה כמו חבר עבורם ושתמיד דאג להכיל אותם ולענות על צריכהם במסירות רבה, ממש כמו אח גדול ששמר ודאג להם. לאורך כל השירות במוזיאון שוהם שירת לצד לילך המזכירה של המוזיאון, שהייתה מאוד משמעותית עבורו וגם היא מספרת כמה הוא היה יקר לליבה. שוהם אהב את מה שעשה והמוזיאון היה יקר לו מכול. הוא היה מוכן להשקיע ולתת מעצמו עבור המקום ועבור פקודיו שהיוו אבן דרך משמעותית בשירות שלו. לשוהם היה מאוד חשוב תמיד לכבד את הנופלים של החטיבה ואחת המשימות החשובות ביותר הייתה לטפח ולשמר את הקיר בו כתובים שמות כל הנופלים. גם לפני שיצא לסופ״ש האחרון שלו, הפעולה האחרונה שעשה הייתה לדאוג לקיר הזיכרון של הנופלים ולהכין את הטקס לכבודם שהיה אמור להתקיים ביום א', 8.10.2023. 
ביום שישי, 6.10.2023, נסע שוהם למסיבת הנובה שליד קיבוץ רעים עם חברים "לחגוג את החיים". הם היו כל כך מאושרים, רקדו ונהנו מכל רגע. בשבת בבוקר בשעה 06:29, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה. כשהחלה המתקפה, עזבו שוהם והחברים את מתחם הפסטיבל, נסעו לכיוון קיבוץ רעים ונכנסו לתוך מיגונית. זמן קצר אחר כך הגיעו מחבלים והשליכו רימונים לתוך המיגונית. שוהם נרצח שם עם דודו דין נהוראי בר וחברו הטוב איתן רפאל שניר.
סמל ראשון שוהם בר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באחוזת ברק. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
במלאת חמישים ימים לנפילתו כתב אביו אסי: "שוהם שלי, בדיוק חמישים ימים שלא ראיתי ולא שמעתי את הקול שלך. אני גמור, מלך שלי. כולם מספרים שהזמן עושה את שלו, ואני סופר חמישים ימים לפי שניות ולא מצליח לראות איך אני ממשיך עוד יום אחד אפילו. כל יום וכל לילה אני מחכה לך, לרעש של השער כשאתה מגיע ולפנים היפות שלך שתמיד מקבלות אותי בנשיקות ואהבה. חיים שלי, תשלח כוחות לאימא שלך ולאחים שלך. כולנו כאן לא משלימים עם זה שלא נראה אותך יותר".
פזית, אימו, ספדה לו: "שוהם שלי, בדרך כלל אני נוהגת להגיע לכאן לבד להיות איתך ועם דין בשקט שלנו ולדבר אליכם על הכול, אבל היום אני נמצאת כאן עם כולם שהגיעו כדי לתת לך את כל הכבוד שמגיע לך. כולם כאן יודעים מי אתה ומה היית עבורם בכל נקודת דרך בחייהם אבל בהזדמנות זו אני רוצה להגיד ולצעוק מה היית עבורי, עבור אבא שלך והאחים שלך. ימים ולילות אני חושבת איך להתחיל לנסות לכתוב משהו על הדבר הנוראי הזה. איך אני יכולה לעמוד כאן מולך עם אנשים ולדבר ולהספיד אותך? איך אוכל לספר לעולם על האהבה שלי אליך, על הכאב שיש בליבנו החצי פועם מאז שהלכת, על הגעגוע אליך והחוסר שלך שמעיר אותי כל יום בבוקר והולך איתי כל לילה לישון? איך אני יכולה להסביר מה זה להיות היום עם צלע בגופי שבורה ולב שחצי ממנו פועם ולעולם לא יהיה לו מרפא מרוב גודל הכאב. שבועות שאני מנסה לכתוב מילים ליום הזה וזה פשוט לא מרגיש לי הגיוני ומציאותי או שפוי שאני רושמת בזמן עבר, זה משהו שמבחינתנו לא קיים כי תמיד אתה כאן איתנו. שוהם שלי, ביום שהפכת אותי להיות אמא הבנתי מה זאת אהבה ללא תנאים, דרך העיניים שלך ראיתי באותו רגע את מה שכולם ראו והכירו לאורך השנים, את האור שהבאת לכל מקום שהגעת בזכות השקט והשלווה המיוחדת ששייכת רק לך ילדי. תמיד היית נעים וטוב ואכפתי לכולם. אתה זה שעיצב את דמותי ובנה אותי למי שאני הייתי. היית הבן הכי מדהים, והאח הכי מסור. היית מושא להערצה עבור האחים שלך. עוד כשהיית ילד דאגת להיות עבורם דמות שאפשר להישען עליה, חבר קרוב ובמיוחד אוזן קשבת לכל מה שהם היו צריכים. נתת עבורם הכול אפילו כשהיית צריך לוותר על דברים לעצמך, תמיד אמרת לנו שזה לא משנה, העיקר שלאחים שלי יהיה טוב, ושם הצלחת בענק. כל אחד מהאחים שלך לקח חלק ממך שמושרש בהם ומלווה אותם בכל מקום ומקום. תמיד אמרנו שעבורנו זו זכות ענקית להיות ההורים שלך. היחס והכבוד הגדול שהענקת לנו כהורים היה ענק. תמיד נישקת אותנו ובאף יום לא שכחת להגיד לנו תודה ושאתה אוהב אותנו. כמה שאנחנו מתגעגעים לכל חלק בך, לרגעים האלו שלא היו להם מחיר, למילים החמות שלך, שבכל הזדמנות דאגת לפזר סביבנו אהבה וחום. כמה ההודעות שלך חסרות לנו שתמיד בסוף כל הודעה היית כותב 'אוהב אותך מאמא אוהב אותך אבא'. תמיד דאגת להגיד לנו שטוב לך ואתה אוהב את החיים".
מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על-ידי משרד הביטחון